Eating Meat After Milk
Audio Recording
דף מקורות
These Mekorot are for the shiur next Sunday, 10/25.
חולין קד:-קה:
תנא אגרא חמוה דרבי אבא: עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, הוא תני לה והוא אמר לה: בלא נטילת ידים ובלא קינוח הפה. רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי, אייתו ליה גבינה - אכל, אייתו ליה בשרא אכל, ולא משא ידיה; אמרי ליה: והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, עוף וגבינה - אין, בשר וגבינה לא! אמר להו: הני מילי - בליליא, אבל ביממא - הא חזינא. תניא, בית שמאי אומרים: מקנח, ובית הלל אומרים: מדיח; מאי מקנח ומאי מדיח? אילימא בית שמאי אומרים מקנח ולא בעי מדיח, ובית הלל אומרים מדיח ולא בעי מקנח, אלא הא דאמר רבי זירא: אין קינוח פה אלא בפת, כמאן - כב"ש? אלא, בית שמאי אומרים: מקנח ולא בעי מדיח, ובית הלל אומרים: אף מדיח, הוי ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, ולתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל! אלא, בית שמאי אומרים: מקנח והוא הדין למדיח, וב"ה אומרים: מדיח - והוא הדין למקנח, מר אמר חדא, ומר אמר חדא, ולא פליגי. גופא, אמר רבי זירא: אין קינוח הפה אלא בפת, והני מילי - בדחיטי, אבל בדשערי - לא, ודחיטי נמי, לא אמרן אלא בקרירא, אבל בחמימא - משטר שטרי, והני מילי ברכיכא, אבל באקושא - לא. והלכתא: בכל מילי הוי קינוח, לבר מקמחא תמרי וירקא. בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן: כמה ישהה בין בשר לגבינה? א"ל: ולא כלום; איני, והא אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה, גבינה - מותר לאכול בשר! אלא, כמה ישהה בין גבינה לבשר? א"ל: ולא כלום...
מים ראשונים ואחרונים - חובה, אמצעיים - רשות...
אמצעיים רשות, אמר רב נחמן: לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל, אבל בין תבשיל לגבינה - חובה.
טור יורה סימן פט
אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהן לפיכך אם הוא לילה שאינו יכול לעיין אותם היטב צריך לרחצם וביום אין צריך וה"ר פרץ כתב יש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בליחלוחית הידים ולאו אדעתיה צריך לקנח פיו ולהדיחו והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה וכן בכל דבר שירצה חוץ מקמחא ותמרי וירקא לפי שהם נדבקים בחניכין ואין מקנחין יפה ואח"כ ידיח פיו ביין או במים ויש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קנוח והדחה ויותר טוב להיות כל אחד ואחד בפני עצמו וכתב הרמב"ם בד"א באוכל בשר בהמה וחיה אחר גבינה אבל אם אוכל אחריה בשר עוף אין צריך לא קינוח ולא הדחה ולא נטילה ור"ת כתב בשם ה"ג שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד בלא קינוח והדחה וגם גבינה אחר בשר מותר מיד אלא שצריך קינוח והדחה וא"א הרא"ש ז"ל כתב ונהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר אפילו אחר בשר עוף ואין לשנות המנהג בד"א כשאוכל הבשר והגבינה בעצמה אבל אם אוכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה ואפילו הנטילה ביניהם אינה אלא רשות אבל אם בא לאכול הגבינה בעצמו אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר התבשיל של גבינה חובה היא ליטול ידיו:
בית יוסף אורח חיים סימן קעג
א מים אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל וכו'. בפרק כל הבשר (חולין קה:) וכתבו התוספות (ד"ה לא שנו) והרא"ש (סי' ז) שיש מפרשים בין תבשיל לתבשיל שניהם של בשר או שניהם של גבינה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלפניו חובה אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלאחריו לא קאמר דאפילו בנטילה אסור עד סעודה אחרת ורבינו תם ז"ל היה אומר דבין תבשיל לגבינה משמע תבשיל תחלה ועוד בין תבשיל לתבשיל ששניהם של בשר או שניהם של גבינה למה לו ליטול ידיו כלל לכן פירש דבין תבשיל לתבשיל היינו בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה דכיון שאין הבשר [והגבינה] בעין וליכא אלא טעם לא החמירו שיהא חובה ליטול בנתיים אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שהגבינה בעין חובה ויתכן פירוש זה אפילו לדברי האוסרים גבינה אחר בשר [באותה סעודה אפילו] בנטילה וקינוח ע"כ. ורבינו תפס עיקר כפירוש רבינו תם ולפי זה מותר לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר על ידי נטילה בנתיים והבא לאכול בשר אחר תבשיל של גבינה [אינו] צריך ליטול ידיו וכן כתב הוא ז"ל בטור יורה דעה סימן פ"ט: והגהות מיימוניות בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ו אות א) כתבו פירוש רבינו תם בשם ס"ה (עשין כז קיב:) ומיהו כתבו בשם סמ"ק (סי' ריג הגה ד) דצריך עיון ברוטב של בשר דכשיש בו בשר מושך המים בפה ע"כ כלומר דדילמא הא דשרי לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר דוקא בכגון ביצים מטוגנים בשומן שאינם מושכים המים בפה כל כך אבל רוטב של בשר לא. וה"ר יונה כתב בפרק אלו דברים (דף מ: ד"ה לא שנו) דאחר מרק של בשר ודאי מותר לאכול גבינה בקינוח והדחה שלא הצריכו שהייה אלא כשאוכל בשר מפני הבשר שבין השינים אבל במרק דליתא להאי חששא ודאי מותר. ורבינו ירוחם (נט"ו אות כח קלז:) כתב ראיתי לרבותי נוהגים כן דוקא מרק בשר שהוא צלול אבל עב כגון עם ירקות וכיוצא בו אסור לאכול אחריו גבינה עד סעודה אחרת שמא יש במרק בשר ואינו נראה וכן ראוי להורות וכן מוכח מתוך (התוספתא) [התוספות] עכ"ל: והמרדכי (חולין סי' תרפז) כתב ראיתי מורי שאסר לאכול גבינה אחר ביצים מטוגנים בשומן משום גזרה אטו בשר בחלב ע"כ. וכן נהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל ואין לפרוץ גדר. מיהו אם אין בשר בתבשיל אע"פ שנתבשל בקדרה שמבשלין בה בשר לא נהגו להחמיר ומותר לאכול אחריו גבינה. ואם מותר לאכלו עם גבינה כתבו רבינו בספר יורה דעה סימן צ"ה:
ב ומ"ש רבינו ואדוני אבי ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא. הכל בו (סי' כג טז.) כתב שגם הר"ם נ"ע היה נוהג כן מזה הטעם ולא פירש מהיכן למד הר"ם כן ונראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין (פסחים עו:) ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא אסרה רבא מפרזקיא למיכלה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשה לריחא ולדבר אחר. ופירש רש"י דאיטויא בהדי בשרא. בתנור אחד: לדבר אחר. צרעת...
כתב בה"ג (ברכות פ"ו ט ע"ג) שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד וכו'. כן כתבו התוספות (קד: ד"ה עוף וגבינה) והרא"ש (סי' ה) בפרק כל הבשר בשם רבינו תם ובשם הלכות גדולות דהא דאמר רב חסדא התם אכל בשר אסור לאכול גבינה בלא נטילה וקינוח אבל בנטילה וקינוח שרי אכל גבינה מותר לאכול בשר אף בלא נטילה וקינוח ולפירוש זה קשה מאי פריך הכא אדרב יצחק וצריך לומר לפירושו דלענין נטילת ידים אין חילוק בין בשר תחלה לגבינה תחלה ולגבי קינוח דוקא יש חילוק והעולם נהגו שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל ואפילו אחר בשר עוף וסיים בה הרא"ש ואין לשנות המנהג עד כאן ונראה לי שזה שנהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר בשר כלל לא מטעם גדר וסייג הוא שנהגו כן אלא משום דסבירא להו כדעת הרמב"ם (עי' מאכ"א פ"ט הכ"ח) שמפרש דהא דאמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה אפילו בקינוח הפה ובנטילת ידים קאמר וכתב הרשב"א (חולין קה. ד"ה הא דאמרינן) שכן דעת רבינו חננאל ובעל העיטור (ח"ב יג:) ז"ל והר"ן (לז: ד"ה אמר) הכריע שכן דעת הרי"ף (שם) ולאפוקי מהרא"ה (חולין קה. ד"ה אמר מר עוקבא) שהיה מסופק בדבר לדעת הרי"ף ז"ל...
ואם הוא יום ורואה שידיו נקיות אין צריך נטילה. פשוט בפרק כל הבשר (קד:) וכתב רבינו ירוחם (שם.) דהוא הדין בלילה אם יש לו נר יפה אינו צריך נטילה ומיהו כתב רבינו בספר יורה דעה סימן פ"ט בשם ה"ר פרץ (סי' ריג אות ז) שיש לרחצם אף ביום לפי שפעמים שהגבינה שמנה ונדבקת בלחלוחית הידים ולאו אדעתיה עכ"ל וכן כתבו הגהות מיימוניות (ד"ק מאכ"א פ"ט הכ"ו) בשם סמ"ק וכתב הרשב"א בתורת הבית (קצר ב"ג ש"ד פו.) שהטעם שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד הוא מפני שהגבינה רכה היא ואינה מתעכבת בין השינים וכן כתבו הגהות מיימוניות: ויש מחמירין על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בספר הזוהר פרשת משפטים (קכה.) וז"ל אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסייעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא דלא איהי קדישא עכ"ל וכבר כתב המרדכי (חולין סי' תרפז) שמהר"מ (תשובות דפוס פראג סי' תרטו) היה נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה לפי שפעם אחת מסעודה לסעודה מצא גבינה בין שיניו גזר להחמיר על עצמו ואין זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף שהוא גורע דהא חזינא פרק כל הבשר אנא להא מילתא כחלא בר חמרא וכו' וכל חד מצי לאחמורי אנפשיה לעשות משמרת ובעוף אני מיקל כיון דגבינה ועוף נאכלין באפיקורן ע"כ. והא ודאי שהוא ז"ל לא ראה ספר הזוהר ואפילו הכי היה מחמיר על עצמו משום מעשה שהיה ואע"פ שהיה מיקל בעוף היינו לפי שלא ראה ספר הזוהר אבל אנו שזכינו לראותו טוב ונכון להחמיר אפילו בבשר עוף...
ומ"ש ואחר הקינוח ידיח פיו במים או ביין. שם תניא בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח ואסיקנא דבית שמאי אומרים מקנח והוא הדין למדיח ובית הלל אומרים מדיח והוא הדין למקנח ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ופירש רש"י והוא הדין דתרווייהו בעינן וגם הרי"ף (לז:) כתב הילכך בעי קינוח והדחה וכן כתב הרא"ש ז"ל (סי' ה). ופירש רש"י דמדיח דקתני היינו הדחת פה וכן נראה מדברי התוספות (ד"ה מקנח) והרא"ש. וכתבו הגהות מיימוניות (מאכ"א פ"ט הכ"ו אות ב) בשם מהר"מ (שם סי' תקלא) שאין צריך לדקדק בקינוח פה והדחה אלא איזה מהם שירצה יקדים ע"כ ואפשר שאע"פ שרבינו כתב כאן ובספר יורה דעה (סי' פט) שיקנח פיו ואחר כך ידיחנו לאו דוקא דהוא הדין אי עבד איפכא שפיר דמי. וכתבו עוד הגהות מיימוניות שמנהגו של ריב"א לאחר שאכל גבינה היה עושה הדחה לידיו ולפיו והיה מכניס אצבעו לתוך פיו ובודק יפה כדי שלא יהא שום דבר בפיו ואח"כ עושה קינוח הפה ורבינו יהודה כתב שר"י היה שורה פתו במים או ביין ואוכל כי בענין זה יעלה בשביל שניהם בשביל קינוח והדחת פיו או הוא אוכל דבר שמקנחין בו ושותה יין או מים ע"כ ורבינו כתב בספר יורה דעה סימן פ"ט ויש נוהגין לשרות פת במים או ביין ולאכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה ויותר טוב להיות כל אחד ואחד בפני עצמו ע"כ: אבל הרמב"ם בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ו) לא הזכיר הדחת פה כלל ומתוך לשונו משמע דמדיח דקתני לאו הדחת פה היא אלא נטילת ידים ובית שמאי איירו בהכשר פה ובית הלל בהכשר ידים וכולהו מודו דתרוייהו בעינן וכן דעת הר"ן ז"ל (לז: ד"ה בית שמאי). והרשב"א כתב בתורת הבית (ארוך ב"ג ש"ד פו.) יש מי שהורה שאין צריך לעולם קינוח פה לאוכל גבינה תחלה ואינו מחוור וכתב עוד יש אומרים שצריך לקנח פיו והוא הדין שצריך עוד להדיח פיו במשקין ויש אומרים שמקנח או מדיח ודי לו באחד מהם ולזה הדעת נוטה ע"כ. והעולם נהגו לקנח ולהדיח וכן נכון לעשות כדברי המחמיר בדבר שאין בו טורח:
שו"ע יורה דעה פט
סעיף ב
אכל גבינה, מותר לאכול אחריו בשר, מיד, ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם. ואם היה בלילה, שאינו יכול לעיין אותם היטב, צריך לרחצם. וצריך לקנח פיו ולהדיחו. והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה, וכן בכל דבר שירצה, חוץ מקימחא ותמרי וירקא, לפי שהם נדבקים בחניכים (פי' מקום למעלה מבית הבליעה קרוב לשינים) ואין מקנחים יפה. ואחר כך ידיח פיו במים או ביין. במה דברים אמורים, בבשר בהמה וחיה. אבל אם בא לאכול בשר עוף, אחר גבינה, אינו צריך לא קינוח ולא נטילה. הגה: ויש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה (מרדכי בשם מהר"ם וב"י בא"ח סעיף קע"ג), וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר. (וכן הוא בזוהר). ויש מקילין. ואין למחות, רק שיעשו קנוח והדחה ונטילת ידים. מיהו טוב להחמיר.
סעיף ג
אכל תבשיל של בשר, מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה; והנטילה ביניהם אינה אלא רשות. ( ויש מצריכים נטילה) (שערים והגהות ש"ד). אבל אם בא לאכול הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר, או הבשר עצמו אחר תבשיל של גבינה, חובה ליטול ידיו. הגה: ושומן של בשר, דינו כבשר עצמו (רשב"א סימן ש"י /ש"ז/ ומרדכי והגהת ש"ד). ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר, כמו אחר בשר עצמו, ואין לשנות ולפרוץ גדר (ארוך וב"י). מיהו אם אין בשר בתבשיל, רק שנתבשל בקדירה של בשר, מותר לאכול אחריו גבינה (שם), ואין בו מנהג להחמיר. וכן נוהגין לאכול בשר אחר תבשיל שיש בו גבינה או חלב, מיהו יש ליטול ידיו ביניהם, ואפילו לא יאכל בשר ממש רק תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה, אם נגע בהן בידיו (בשערים והג"ה שערי דורא). שמש המשמש בסעודה ונוגע באוכלין, אינו צריך נטילה, דלא הצריכו נטילה רק לאוכלים (ב"י בשם רש"י).
ש"ך שם יט
מיהו אם אין בשר כו' מותר - לקמן ריש סי' צ"ה יתבאר דאפי' לאכלו עם גבינה מותר דהוי נ"ט בר נ"ט ונראה דהא דאשמועינן הכא דמותר לאכול גבינה אחר כך היינו אפילו נתבשל בקדרה שלא הודחה יפה דהוי קצת ממשות של איסור דבכה"ג אסור לאכלו עם גבינה כמבואר לשם ושרי הכא:
פתחי תשובה שם ז
בקדרה של בשר - עבה"ט בשם הש"ך ונראה דר"ל אפילו אם אין ס' נגד הטוח בעין שעפ"י הקדרה דאל"כ הדק"ל. ולפ"ז פשיטא דתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול אחריו גבינה אף אם לא היה ס' נגד השומן [כעת ראיתי בס' בל"י ס"ק ט"ו שכתב על דברי הש"ך וז"ל ונראה לי דוקא שאינו נותן טעם ממשות בתבשיל רק לחלוחית טוח על פניו אבל אם נותן הממשות טעם בתבשיל הוי כמו שומן עכ"ל ולפ"ז בתבשיל שיש בו שומן ואין בתבשיל ס' נגדו אין להקל וע"ל סק"א] ומ"ש הבה"ט ולא אבין כו' עיין פמ"ג מ"ש בזה ליישב:
סעיף ד
מי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר, צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכלו עם הגבינה. ואסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בה בשר. (וכן להיפך אסור) (כן משמע בארוך). וכל שכן שאסור לחתוך גבינה, אפי' צוננת, בסכין שרגילין לחתוך בשר. ולא עוד, אלא אפילו הפת שאוכלים עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בו בשר. הגה: וכן להיפך נמי אסור. מיהו על ידי נעיצה בקרקע קשה, שרי (ב"י בשם א"ח וכל בו). אבל כבר נהגו כל ישראל להיות להם שני סכינים, ולרשום אחד מהם שיהא לו היכר. ונהגו לרשום של חלב, ואין לשנות מנהג של ישראל.
מגן אברהם סימן קעג ס"ק א
א דקשה לד"א - ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות ועבי"ד סי' שט"ז ס"ג ובא"ע סימן קנ"ו וכ"כ הב"ח בשם הרמב"ם:
Written Summary
- The Gemara states that one must wash hands, and rinse (with drink) and wipe (with food) their mouth after eating cheese before eating meat of an animal. This is not required when eating poultry after cheese.
- In the daytime, examining the hands suffices and washing is not required, provided they are clean.
- The Bahag is of the minority view that these measures suffice even when eating milk after meat, in lieu of waiting from one meal to the next. The accepted view, held by Rambam, Rashba, and many others, is that one must wait after eating meat and these measures are insufficient.
- The Gemara also states that one must wash hands "bein tavshil legvina", not "bein tavshil letavshil".
- The strictest possible interpretation would be that one doesn't need to wash hands between 2 meat dishes, because there is absolutely no reason to, but between cheese and a meat dish, one does need to wash hands. Even though the words of the Gemara place the meat dish first, this view would insist that it really meant a scenario where the cheese was eaten first. If a meat dish were eaten first, according to this view, one would need to wait until the next meal to eat dairy and no amount of washing or cleaning would suffice. This view negates the possibility that a "meat dish" ("tavshil") has more lenient rules than meat itself.
- Rabbenu Tam summarily rejects this view on the grounds that (1) it claims the gemara devoted a clause to telling us there is no need to wash between two meat dishes, which is so obvious as to require no mention, and (2) it claims the case "bein tavshil legvina" refers to a scenario in which the cheese was actually eaten first, which is farfetched.
- Instead, he understands that the gemara was distinguishing a "tavshil" from an intact piece of meat or cheese. It was telling us that between eating a tavshil of meat and one of dairy, one need not wash, because both are too far removed from the actual product. However, between eating a tavshil of meat and eating actual cheese, one must wash. Only after eating actual meat, though, would one be required to wait until the next meal before eating cheese.
- While this opinion may seem surprising, in light of how strict we are today, we should remember the reasons given for waiting after eating meat. The rambam's view, that meat fibers get caught between the teeth and don't lose their identity until 6 hours later, is not relevant to any liquid tavshil, even pure meat gravy or stock, because it contains no fibers. The view that meat's taste lingers in the mouth seems more applicable to a tavshil like a stock, but if tavshil is understood to be a dish where meat is only a minor ingredient, one can also undestand why in that situation the meat's taste would be less potent and perhaps not linger as long.
- Rabbeinu Tam's view seems to be the more straightforward interpretation of the Gemara and is followed by the Rosh, the Tur, and the Shulchan Aruch.
- The Rema rules stringenty, in accordance with the mordechcai, that one must wait even after eating a Tavshil. This is the common ashkenazic practice but it should be noted that this is based either on an exceptionally strict and tenuous reading of the Gemara, or a chumra added above and beyond the rule presented in the Gemara.
- Even this strict view does not require waiting after eating parve food cooked in a meat dish, even if the dish was not perfectly clean.
- In the same vein, one need not wait after eating parve foods that came into slight contact with meat at the table, nor after eating foods with traces of heavily processed meat, even if these are labelled as meat by the kashrut supervisor. An example would be powdered chicken soup mix that contains only miniscule traces of actual chicken.
- The shulchan Aruch rules in accordance with the simple reading of the gemara, that after eating meat, once one washes hands and thoroughly cleans one's mouth, there is no time interval that must pass before one may eat dairy.
- The Rema, though, cites the common ashkenazic practice to wait after eating cheese in a way parallel to after eating meat.
- This practice is apparently based on a passage in the Zohar that says it is very bad to eat milk and meat "in the same meal" or "in the same hour" and does not distinguish based on the order in which they are eaten.
- It appears to me that this practice cited by the Rama was part of the same practice that generated the one hour wait after meat. They seem to have ruled like R. Tam that, in terms of what the gemara requires, birkat hamazon is enough to allow one to eat dairy after meat. But they also added the hour because of the Zohar, whether eating meat first or dairy first. This is consistent with the Hagahot Hagra's explanation that the basis for the 1 hour after meat is this passage in the Zohar.
- Based on this, it would seem that waiting 6 hours after cheese is unnecessarily strict, as the 6 hour wait is intended to address physical concerns about meat's persistence in the mouth, which are not physically relevant to cheese. The 1 hour wait, based on the Zohar, is the only wait that would be relevant to cheese.
- Nontheless there are ashkenazic acharonim who rule that one should wait 6 hours after eating cheese, before eating meat. They seem to understand that the strict practice cited in the Rema was, at least in part, based on the concern that the taste of a strong cheese could linger in the mouth in a manner similar to the taste of meat.
- In any event as the entire wait after cheese is an additional chumra that is quite tenuous, we accept many lenincies regarding it. It is only applicable to cheese aged 6 months or more, and only cheese that has not been cooked or grated.
Printer-friendly version