This week we'll attempt to finish this siman - please review last week's material and prepare whatever portions of the sheet you haven't had time for yet.

חולין קח.
מתני'. טיפת חלב שנפלה על החתיכה, אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה - אסור; ניער את הקדרה, אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה - אסור.
גמ'. אמר אביי: טעמו ולא ממשו בעלמא - דאורייתא, דאי סלקא דעתך דרבנן, מבשר בחלב מאי טעמא לא גמרינן - דחדוש הוא, אי חדוש הוא, אף על גב דליכא נותן טעם נמי! אמר ליה רבא: דרך בשול אסרה תורה. אמר רב: כיון שנתן טעם בחתיכה - חתיכה עצמה נעשית נבלה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מכדי רב כמאן אמר לשמעתיה - כרבי יהודה, דאמר מין במינו לא בטיל, לימא פליגא אדרבא, דאמר רבא: קסבר רבי יהודה כל שהוא מין ומינו ודבר אחר, סלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו! אמר ליה: אי דנפל ברוטב רכה - הכי נמי, הכא במאי עסקינן - דנפל ברוטב עבה; ומאי קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר חתיכה אמאי נעשית נבלה? אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור. דאיתמר, רב ורבי חנינא ורבי יוחנן דאמרי: אפשר לסוחטו - אסור, שמואל ורבי שמעון בר רבי וריש לקיש דאמרי: אפשר לסוחטו - מותר. וסבר רב אפשר לסוחטו אסור? והאיתמר, כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, אמר רב: בשר אסור וחלב מותר, ואי סלקא דעתך אפשר לסוחטו – אסור חלב אמאי מותר? חלב נבלה הוא! לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו - אסור, ושאני התם דאמר קרא: (שמות כ"ג) לא תבשל גדי בחלב אמו - גדי אסרה תורה, ולא חלב; וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב? והא איתמר, חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה, אמר רב: לוקה על אכילתו, ואינו לוקה על בשולו, ואי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב, אאכילה אמאי לוקה? חצי שיעור הוא! אלא, לעולם קסבר רב: חלב נמי אסור, והכא במאי עסקינן - כגון שנפל לתוך יורה רותחת, דמבלע - בלע, מפלט לא פלט; סוף סוף כי נייח הדר פליט! כשקדם וסילקו. גופא, חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה, אמר רב: לוקה על אכילתו, ואינו לוקה על בשולו; מה נפשך, אי מצטרפין - אבשול נמי לילקי! אי לא מצטרפין - אאכילה נמי לא לילקי! לעולם לא מצטרפי, ובבא מיורה גדולה. ולוי אמר: אף לוקה על בשולו, וכן תני לוי במתניתין: כשם שלוקה על אכילתו כך לוקה על בשולו, ובאי זה בשול אמרו - בבשול שאחרים אוכלין אותו מחמת בשולו. ואפשר לסוחטו עצמו - תנאי היא, דתניא: טפת חלב שנפלה על החתיכה, כיון שנתנה טעם בחתיכה - החתיכה עצמה נעשת נבלה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה - דברי ר' יהודה, וחכ"א: עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות, אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה - בשלא ניער ושלא כסה, ודברי חכמים - בשניער וכסה. מאי לא ניער ולא כסה? אילימא לא ניער - כלל, ולא כסה - כלל, מבלע בלע מפלט לא פלט! ואלא, לא ניער - בתחלה אלא בסוף, ולא כסה - בתחלה אלא בסוף, אמאי, הא בלע והא פלט! קסבר: אפשר לסוחטו - אסור, מכלל דר' יהודה סבר: כי ניער מתחלה ועד סוף וכסה מתחלה ועד סוף - אסור. אמאי, הא לא בלע כלל? אימא לא ניער יפה יפה, ולא כסה יפה יפה. אמר מר: ודברי חכמים כשניער וכסה, מאי ניער ומאי כסה? אילימא ניער בסוף ולא ניער בתחלה, וכסה בסוף ולא כסה בתחלה, האמרת נראין דברי ר' יהודה בהא? אלא, ניער - מתחלה ועד סוף, וכסה - מתחלה ועד סוף, מכלל דרבנן סברי: ניער בסוף ולא ניער בתחלה, כסה בסוף ולא כסה בתחלה - מותר, אלמא קסברי - אפשר לסוחטו - מותר. א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא: ממאי דבאפשר לסוחטו פליגי, דלמא, אפשר לסוחטו - דברי הכל אסור, והכא במין במינו קא מיפלגי, ורבי יהודה לטעמיה דאמר מין במינו לא בטיל, ורבנן לטעמייהו דאמרי מין במינו בטיל! האי מאי? אי אמרת בשלמא דרבנן במין במינו הכא כרבי יהודה סבירא להו ובאפשר לסוחטו פליגי היינו דקאמר רבי נראין דברי רבי יהודה בהא ודברי חכמים בהא אלא אי אמרת אפשר לסוחטו דברי הכל אסור והכא - במין במינו קמיפלגי האי נראין דברי ר' יהודה ואין נראין מבעי ליה, ותו לא מידי.

טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צב

כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותחת ויש בחלב ששים כנגד הבשר אם קדם וסילק הבשר קודם שתנוח היורה מרתיחה הבשר אסור והחלב מותר אבל אם אין בחלב ששים לבטל הבשר או אפילו יש בו ששים ולא קדם וסלקו קודם שתנוח היורה מרתיחה גם החלב אסור לרש"י דמין במינו במשהו אבל לר"ת דמין במינו בס' אפי' לא קדם וסילק כיון שיש בו ס' מותר טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדרה אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת ואם לאו אסורה ואין השאר שבקדרה מצטרף עמה לבטל החלב ופיר"י דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה דכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדרה והכל מצטרף לבטל החלב. ורש"י פירש אפי' מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב וכ"כ בעל התרומות ודוקא כשלא ניער הקדרה מיד כשנפל החלב וגם לא כיסה אותה מיד אבל אם מיד כשנפל החלב על החתיכה ניער הקדרה או כיסה אותה הכל מצטרף לבטל החלב כתב הרמב"ם אבל אם ניער מתחלה ועד סוף או שכיסה משעת נפילה ועד סוף הרי זה בנ"ט ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטעם בכל מה שבקדרה ומצטרף כולו לבטל וכ' עוד הרמב"ם נפל חלב בתוך המרק או לתוך החתיכות ולא נודע לאיזו חתיכה נפלה נוער את הקדרה כולה עד שיתערב הכל אם יש בקדרה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו מותרת ואינו מבין את דבריו שאם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צריך לנער ואם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ. והיכא שנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור ואם בישלה עם אחרות צריך ס' לבטל כולה אע"פ שאיפשר ליסחט החלב הבלוע בה וליבטל בס' בשאר החתיכות אפי' הכי הכל אסור שכבר נעשית החתיכה כולה איסור וצריך ס' לבטל כולה ואם יש בכל מה שבקדרה בין מרק ובשר ותבלין ס' לבטל מה שבקדרה מותר והיא נשארת באיסורה ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד ודבר זה יתבאר עוד לקמן בהלכות התערובת ופסק ה"ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב אבל בשאר איסורין כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה ואין בה ס' לבטלו ונאסרה ואח"כ בשלה עם האחרות אין צריך אלא ס' כדי כזית הראשון ואז אפי' החתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ור"ת פסק דאף בשאר איסורין אפשר לסוחטו אסור ודוקא כשנאסר בנותן טעם שלא היה בהיתר ששים לבטל האיסור שנבלע בו אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לרבי יהודה לא נעשית כולה נבלה וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת ה"ר אפרים: טיפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ אפילו אם יש בתבשיל הקדרה ס' כנגדה אינו יכול לבטלה וא"כ הטיפה אוסרת הקדרה כל סביבותיה ונאסרה התבשיל שבה וכתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאם יש בתבשיל ס' פעמים ס' כנגד הטיפה מותר שהטיפה אינה אוסרת אלא עד ס' כנגדה ואם יש בתבשיל ס' כנגד אותם ס' מותר ובספר המצות כתב שאם נפלה כנגד התבשיל א"צ אלא ס' כנגד הטיפה שמפעפע לפנים והוה ליה כאילו נפלה בתבשיל ואם נפלה במקום הריקן והיא מפעפעת בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כ"כ שאין ששים כנגד הטיפה הרי נאסר אותו מקום הקדרה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדרה שנאסר הרי יאסר התבשיל וזה תקנתו שיניחנה כך ולא יגע בה עד שתצטנן וכבר נהגו העולם לאסור כשנופלת על הדופן שלא כנגד הרוטב ודוקא כשנפל באותו צד שאינו כנגד האש אבל אם נפל כנגד האש מותר שהאש שורפו ומייבשו ודוקא בדבר מועט כגון טיפה אבל אם נפל הרבה אין להתיר אפי' אם נפל כנגד האש אלא אם כן כנגד הרוטב ועל ידי ששים ורבינו יחיאל היה מתירה בשעת הדחק כגון בערב שבת אפי' שלא כנגד הרוטב אפילו שלא כנגד האש ע"י ס' כתב א"א הרא"ש ז"ל מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדרה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסרתה:

בית יוסף יורה דעה סימן צב

פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן

[ד] חתיכה שבלעה איסור מצטרפת עם ההיתר לבטל האיסור: [ג] טפת חלב שנפלה בחתיכת בשר חיה או עוף: [ה] טפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש ויש בה ששים פעמים ששים כנגד הטפה אם הקדרה אסורה: [ז] טפת חלב שנפלה על כיסוי קדרה אם צריך ששים כנגד כל הכיסוי: לקח כיסוי מקדרה של בשר שאצל האש וכיסהו על הקדרה חולבת צוננת: העמידו קדרה רותחת על תיבה שהיתה מטונפת בחלב: [ט] נר חלב העשוי כמו שעוה שנטף ממנו טיפה על כלי: [ח] מי חלב שנפלו לתוך קדרה של בשר:

א כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותחת וכו'. בפרק כל הבשר (קח.) איתמר כזית של בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואקשינן חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא ופירש רש"י חלב אמאי מותר הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבלה שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב ה"ל מין במינו חלב אסור בחלב היתר ורב אית ליה מין במינו לא בטיל ופרקינן הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פלט סוף סוף כי נייח הדר פליט בשקדם וסילקו. ופירש רש"י כגון שנפל אותו זית לתוך יורה רותחת. דמה שבולע אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט: בשקדם וסילקו. לאותו זית קודם שתנוח:

ומ"ש רבינו דלרבינו תם דמין במינו בששים אפילו לא קדם וסילק כיון שיש בו ששים מותר. יתבאר בסימן צ"ח (קנד סוע"ב) שהפוסקים הסכימו לדעת רבינו תם ז"ל דמין במינו בטל בששים ומיהו מ"ש רבינו שאם אין בחלב ששים אף על פי שקדם וסילקו גם החלב אסור אינו מכוון בעיני דכיון שקדם וסילקו הרי אנו אומרים שלא נפלט ממנו לתוך החלב כלום ואם כן אף על פי שאין בחלב ששים כנגדו מותר וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ט (מאכ"א ה"ח) שאף על פי שאין בחלב ששים כנגד הבשר החלב מותר אלא שהצריך להטעימו לגוי לראות אם יש בו טעם בשר שהרי כתב וז"ל בשר שנפל לתוך החלב או חלב שנפל לתוך הבשר ונתבשל עמו שיעורו בנותן טעם כיצד חתיכה של בשר שנפלה לקדרה רותחת של חלב טועם הגוי את הקדרה אם אמר שיש בה טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת ואותה חתיכה אסורה במה דברים אמורים בשקדם והוציא את החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה אבל אם לא סילק משערין אותה בששים מפני שהחלב שנבלע [בה ונאסר] יצא ונתערב עם [שאר] החלב עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתורת הבית הארוך (ב"ד ש"א ז סוע"א) וז"ל אם נפל בשר לתוך חלב וקדם וסילקו קודם שיספיק לפלוט החלב שבלע אפילו אין ביורה ששים כנגד הבשר וטעמו קפילא דאין כאן טעם בשר בחלב מותר כיון שלא נימוח שם ממשו של בשר ואין כאן אלא פליטתו ולא ידענו כמה הוא סומכין על הקפילא להקל אפילו בפחות מששים אבל אם לא הספיק לסלקו עד שיוכל לפלוט החלב שבלע אף על פי שטעמו קפילא ואין בו טעם [בשר] כלל אפילו הכי אסור ולרבנן דאמרי מין במינו בטיל צריך שיהא ששים (ביורה) [בחלב] כשיעור החתיכה עכ"ל. ויש לדקדק בדברי הרמב"ם למה הוצרך ליתן טעם לכשלא סילק שמשערין אותה בששים מפני שהחלב שנבלע בה ונאסר יצא ונתערב עם השאר דטעם זה לא איצטריך אלא למאן דאסר לה אפילו באלף משום דמין במינו לא בטיל אבל לדידיה דפסק (מאכ"א פט"ו ה"ו) כמ"ד מין במינו בטיל לא הוה צריך להאי טעמא אלא לסתום משערין אותה בששים ואפשר שהוצרך לטעם זה משום דאי לאו הכי אפילו לא קדם וסילקו הוה ליה למשרייה ע"י טעימת קפילא ארמאה שיאמר שאין בו טעם בשר אבל השתא שאנו אוסרין אותו מפני שהחלב שנבלע בבשר ונאסר יצא ונתערב עם שאר החלב הוה ליה מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא כנ"ל: וטעם רבינו נראה שהוא מפני שסובר כמו שכתב סמ"ג (לאוין קמ וקמא נא ע"ד) דהא דאמרינן כגון שנפל לתוך יורה של חלב רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט פירושו שמה שבולע השתא אינו פולט שכל זמן שאינו נח מרתיחותיו אינו פולט אבל מה שבלע קודם לכן הוא פולט שהרי דבר הנראה לעינים כשנותנין ירק בקדרה רותחת משתנית מראית המים [ומוריק] ובשר שמן נימוח בתוכה ונראית שמנונית על הרוטב עכ"ל וכ"כ הר"ן (מד.) בשם רבינו תם דלפי זה לא מהני קדם וסילקו אלא לשלא יחזור ויפלוט החלב שבלע וליהוי מין במינו אבל לעולם פולט הוא טעם בשר אף על פי שקדם וסילקו ולפיכך כל שקדם וסילקו אם אין בחלב ששים כנגדו אסור דבכוליה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מנא ידעינן והרמב"ם והרשב"א נראה שגם הם סוברים כסמ"ג ומפני כך הצריכו טעימה ואם אין בו טעם בשר אף על פי שאין בחלב ששים כנגדו מותר כדין שאר איסורין שיתבאר בסימן צ"ח (קנד:) להסכמת הרא"ש (פג"ה סי' כט):

ומ"ש רבינו דקדם וסילקו דאמרינן היינו קודם שתנוח היורה מרתיחה. כתב הרב המגיד (מאכ"א פ"ט ה"ח) שיש מפרשים (רש"י קח: ד"ה והכא, ור"ת בתוס' שם ד"ה שנפל) שפירשו כן שכל זמן שהוא רותח אינו פולט מה שבלע אף על פי שפולט של עצמו קודם לכן ויש מפרשים (רבינו שמואל בתוס' שם) כי נייח מבליעתו הדר פליט ולפירוש זה לא נתבאר בגמרא שיעור זה ואפשר שכן הוא דעת רבינו [הרמב"ם] ואין זה תלוי אלא באומד הדעת עכ"ל:

ב טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדרה אם יש בה ששים לבטל החלב מותרת וכו'. פרק כל הבשר (שם) תנן טיפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה אסור. ופירש רש"י טיפת חלב שנפלה על החתיכה. בתוך הקדרה על אחת מן החתיכות ולא הגיס הקדרה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותה חתיכה בלבד: אם יש בנותן טעם באותה חתיכה. כלומר שאין באותה חתיכה לבדה ששים לבטל הטיפה מיד נאסרה החתיכה ובשאר חתיכות דקדרה לא איירי תנא דמתניתין ובגמרא פליגי בה אם חוזרת אותה החתיכה ואוסרתן או לאו: ניער את הקדרה. הגיס בה מיד קודם שקבלה החתיכה טעם מן הטיפה דהשתא נתערבה הטיפה בכולן: אם יש בה בנותן טעם באותה קדרה. כלומר אין כח בטיפה לאסור את כולן אא"כ יש בנותן טעם ליתן בכל הקדרה. והתוספות (קח. ד"ה טיפת) כתבו טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנותן טעם באותה חתיכה נאסרת כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדאמרינן בפרק גיד הנשה (צו: ד"ה אם יש) ולכך משערים באותה חתיכה לבטל הטיפה ולא בשאר חתיכות משום דחלב מפעפע על כל החתיכה ואין מפעפע מחתיכה לחבירתה אלא ע"י ניעור וכיסוי כדאמרינן בגמרא עכ"ל. ובפרק ג"ה (ק.) אהא דאמרינן בחתיכת נבלה אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ופירש רש"י כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצדה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכות בקדרה ולא היה בזו ששים באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה. וכתבו התוספות (ד"ה חתיכה) קשה לפירושו דאם כן גם הרוטב שהיה באותה שעה נאסר מתחלה ע"י טעם הנבלה ובסמוך משמע דמבטלין לחתיכות ע"י רוטב דהוי שאינו מינו והלא הרוטב נאסר מתחלה ונעשה נבלה ואוסר כל הרוטב אח"כ מפני שהוא מינו אלא י"ל דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר [כולה] חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ לרוטב ונעשית חתיכת היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בה ששים לבטל הטעם ואח"כ כשמנער הקדרה אוסרת כל החתיכות מפני שהם מינה עכ"ל. וכתבו עוד בפרק ג"ה (צו: ד"ה אם יש) אמתניתין דירך שנתבשל בה גיד הנשה דלר"י נראה דכשהחתיכה שנפל האיסור עליה מקצתה תוך הרוטב לא בעינן ניער וכיסה והתם מיירי כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב דאז אין מתפשט אלא בניער וכיסה ולמה שכתבו כאן כוונו במה שכתבו בפרק כל הבשר (קח. ד"ה טיפת) כשהחתיכה כולה חוץ לרוטב איירי כדאמרינן בפג"ה ונתבארו דברי רבינו במ"ש בשם ר"י אבל מ"ש רש"י אינו מבואר כל כך אלא שיש ללמוד כן מדפירש כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצדה תמיד ומסתמא קצתה מונחת ברוטב שהרי לא הצריך שתהא מונחת ע"ג חתיכה אחרת שהיא חוץ לרוטב וקאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות ואם איתא דע"י שקצתה מונחת ברוטב מצטרף הכל לבטל האיסור לא היה לו לייחד חתיכה זו משאר חתיכות הילכך משמע דס"ל לרש"י שאף על פי שקצת החתיכה מונחת ברוטב מאחר שהאיסור לא נגע אלא בקצתה שחוץ לרוטב אין הכל מצטרף לבטל האיסור וכ"כ התוספות בפרק גיד הנשה (צו: שם) אמתניתין דירך שנתבשל בה גיד הנשה שממה שפירש רש"י (קח: ד"ה ניער) גבי ניער וכיסה משמע שר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטיפה עליה מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכיסה אין מסייעין הרוטב והחתיכות אחרות לבטלה עכ"ל: [בדק הבית] וכתב רבינו ירוחם (נט"ו אות כח קלז ע"ג) שכדברי רש"י עיקר עיין בסימן רכ"ח. כתב רבינו ירוחם (שם סוע"ג) כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב בשר אסור וחלב מותר אם יש בחלב ששים לבטל הנפלט מהבשר אף על פי שאין בו לבטל כל הכזית עכ"ל. ואין דבריו נכונים מדאמרינן בגמרא (חולין צז:) בכוליה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מי ידעינן כמה נפק מיניה [עד כאן]: ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע ודאי דמודה רש"י שהכל מצטרף לבטל אבל הגהות מיימוניות כתבו בפ"ט (דפוס קושטא ה"ט) בשם ספר המצות גדול (לאוין קמ וקמא נא:) מתוך פירוש רש"י משמע שאפילו היתה החתיכה בתוך הרוטב כשנפלה הטיפה עליה אם לא ניער וכיסה אין הרוטב מסייע לבטל טעם הטיפה עכ"ל משמע מדבריו שאף על פי שכולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף שאילו היתה משוקעת כולה בתוך הרוטב מאחר שהרוטב צף עליה פשיטא דטיפת חלב הנופלת מתערבת עם כל הרוטב וסמ"ג נראה שהוא מסכים לסברת התוספות. והראב"ד בהשגות (מאכ"א פ"ט ה"י) כתב על דברי רבנן ורבי יהודה לד"ה אם לא ניער כלל אין שאר חתיכות נאסרות אף על פי שאין בהם ששים כנגדה ואף על פי שבלא ניער יוצא מאותה חתיכה רוטב לשאר חתיכות והוא רוטב נבלה לא אסרינן להו משום דבעינן שיצא מן החלב האסור לחתיכות וכתב הרב המגיד (שם וה"ח) שאפשר שאף כן דעת הרמב"ם (שם ה"ט וי') שכתב שאם יש בחתיכה טעם חלב משערין בכולה במה דברים אמורים בשלא ניער הקדרה בתחלה אלא בסוף הנה שהזכיר ניעור בסוף וכפשט הסוגיא דאמרינן מאי לא ניער ולא כיסה אילימא לא ניער כלל ולא כיסה כלל מיבלע בלע מיפלט לא פליט וזה דעת קצת מפרשים ע"כ וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (הארוך ב"ד ש"א ח:) ונראה מדבריו שם דכשאין חתיכה זו נוגעת בחתיכות אחרות אלא ביבש מיירי אבל אם היתה נוגעת בחבירתה ע"י רוטב אפילו לא ניער ולא כיסה נמי:

ודע שזה שכתב רבינו אם יש בה ששים לבטל החלב מותרת ואם לאו אסורה. אינו אלא לדברי הסוברים דטעימת קפילא אינו מתיר אלא בדאיכא ששים אבל דעת רוב הפוסקים שסוברים דטעימת קפילא מתיר אף על גב דליכא ששים כמו שיתבאר בסימן צ"ח (קנד:) וכן כתב הרמב"ם בפ"ט (מאכ"א ה"ט) נפל חלב לתוך הקדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב אם אין בה טעם חלב הכל מותר:

ודוקא בשלא ניער הקדרה מיד כשנפל החלב וגם לא כיסה אותה מיד אבל אם מיד כשנפל החלב על (הקדרה) [החתיכה] ניער הקדרה או כיסה אותה הכל מצטרף לבטל החלב. דין הניעור מפורש במשנה (קח.) שכתבתי ודין הכיסוי מפורש בברייתא בגמרא (שם:) שהוא שוה לדין הניעור ופירש רש"י (שם ד"ה ניער) המנער את הקדרה מתפשט הטעם בכולה וכן המכסה אותה מפני שמי השולים עולים עד הפה ויורדין: כתב מהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל מתוך דברי הר"ן (מג. ד"ה תנן) יתבאר לך שמ"ש רבינו יעקב ודוקא בשלא ניער הקדרה וכו' הוא נקשר עם פירוש רש"י ואינו מוסב גם על פירוש ר"י כי לדעת ר"י אין צורך לניעור הקדרה אלא שתהיה קצתה ברוטב אבל לפירוש רש"י אף על פי שמקצתה ברוטב אין הכל מצטרף עד שינער הקדרה כי אותו הניעור מוליך הטיפה בכל הקדרה ומסייע כל מה שבתוכה לבטל הטיפה וכן כאשר כיסה הקדרה עולות הרתיחות משוליה לפיה ומוליכות הטיפה בכל הקדרה ואפשר שיחזור גם על פירוש ר"י שגם כאשר תהיה החתיכה חוץ לרוטב די בשכיסה הקדרה לערב הכל אף על פי שלא תכנס זאת החתיכה ברוטב כלל וכ"ש בניעור עכ"ל:

כתב הרמב"ם (מאכ"א פ"ט ה"י) אבל אם ניער מתחלה ועד סוף וכו' ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפילו פסק אח"כ כו'. נ"ל שטעמו של הרמב"ם מדאמרינן בגמרא מכלל דרבי יהודה סבר כי ניער מתחלה ועד סוף וכיסה מתחלה ועד סוף אסור אמאי הא לא בלע כלל אימור לא ניער יפה יפה ולא כיסה יפה יפה ומדאמרינן ניער מתחלה ועד סוף וכיסה מתחלה ועד סוף משמע להרמב"ם דוקא בכהאי גוונא שרו רבנן אבל בניער וכיסה בתחלה ולא בסוף לא. ומהר"י ן' חביב כתב וז"ל כאשר נעמוד על כוונת הרמב"ם אין מקום לקושיית רבינו יעקב כנגד דבריו וכאשר נביט אל התחלת לשונו (שם ה"ט) כוונתו מבוארת וז"ל נפל חלב לתוך (חתיכה) [קדרה] של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב וכו' עד הרי זה בנותן טעם וכל מעיין בלשון זה ישפוט בצדק שאם מיד בעת הנפילה ניער או כיסה הקדרה שמצטרף בכולה והרי היא בנותן טעם ר"ל אם הטיפה הזאת נותנת טעם בכל הקדרה אוסרת ואם אין בה כדי ליתן טעם בכולה מותרת אף על פי שיש בה כדי ליתן טעם בחתיכה לבדה שכיון שניער מיד בעת נפילה באותה שעה נעשה כל מה שבקדרה דבר אחד מחובר ומה שהזכיר הרמב"ם ניער מתחלה ועד סוף היה מוכרח להמשיך הלשון שאמר בתחילת דבריו במה דברים אמורים בשלא ניער בתחלה אלא לבסוף כי בזאת החלוקה מן ההכרח להזכיר ניעור לבסוף כפי סוגיית הגמרא וכפי פירוש המפרשים אשר הרמב"ם הלך לדרכם והוא זה טיפת חלב שנפלה על חתיכה שבקדרה ולא ניער ולא כסה מיד בעת הנפילה הרי זאת החתיכה כדבר נפרד בפני עצמו ובה לבדה משערינן ואם אין בחתיכה ששים כנגד הטיפה נעשית כל החתיכה כנבלה והיא חוזרת ואוסרת כל הקדרה אם אין בכולה ששים כנגד כל החתיכה וזה יצדק בתנאי שאחר שכבר נאסרה זאת החתיכה ניער או כיסה כדי לחבר את כל הקדרה להיות אחד שאם לא ניער למה יאסר כל מה שבקדרה הלא כמו שחשבנוה לזאת החתיכה כדבר נפרד לאסרה ולא סייעוה שאר החתיכות לבטל את הטיפה כן ראוי לחשבה כדבר נפרד משאר החתיכות ולא יהא בה כח לאסור את כולן ודי אם נאסור כדי קליפה או נטילה בחתיכה הנוגעת בה משא"כ אם ניער הקדרה או כיסה אחר שנאסרה החתיכה כי אז בודאי זה הניעור או כיסוי הוא סיבת הצטרפות כל הקדרה וכל החתיכות ומרק שבה קבלו טעמה וצריך שיהא בכל הקדרה ששים לבטל כל החתיכה ולזה הוצרך הרמב"ם לומר בתחלת דבריו במה דברים אמורים בשלא ניער את הקדרה בתחלה אלא לבסוף ועל יסוד זה סיים לשונו וכשבא לחדש חלוקת היתר הוצרך לו להניח ניעור בתחלה ולזה אמר אבל אם ניער מתחלה ועד סוף וכונתו מבוארת שאינו מחייב ניעור בתחלה ובסוף אלא ניעור בתחלה בלבד ואם הזכיר ועד סוף היה מהמשך לשון החלוקה הראשונה שבה הוכרח להזכיר ניעור לבסוף מהטעם שפירשתי כן נראה לי להשיב בעד הרמב"ם תשובה אמיתית ובסמ"ג (לאוין קמא נא:) תמצא סיוע לדברי. וגם אשיב בעדו שדבריו מובנים ביושר ובתמים במה שאמר רבינו יעקב כנגדו ואיני מבין דבריו וכו' והוא פשוט גם כן כשנעיין המשך לשונו והוא זה סמוך למ"ש הרי זה בנותן טעם אמר וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכות נוער וכו' ואין כוונתו בזה לומר שאם יש שהות קצת אחר הנפילה שינער אח"כ כי זה לא יועיל בודאי אבל כוונתו שמיד כשראה נפילת הטיפה לקדרה ולא השגיח על איזו חתיכה נפלה ימהר לנער או לכסות מיד ובזה תצטרף כל מה שבקדרה כיון שלא ידע מקום הטיפה איו וזה הכרח כפי דקדוק לשון וכן אם נפל חלב וכו' שיורה שהיא חלוקה שוה בקירוב למה שכבר הזכיר אבל אם ניער מתחלה וכו' ובזה נשיב קושיא אחרת שיקשה לכאורה נגד לשון הרמב"ם במה שכתב נוער את הקדרה והלא אין מבטלין איסור לכתחלה ובמה שכתבתי נסתלקה קושיא זו עכ"ל:

וכתב עוד הרמב"ם (פ"ט ה"י) נפל חלב בתוך המרק או לכל החתיכות וכו' ואיני מבין דבריו שאם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צריך לנער וכו'. לפי דברי רבינו דעדיפא מינה ה"ל לאתמוהי עליה כשנפלה בתוך המרק עצמו מה צורך לנער אלא משום דבנפל לחתיכות איכא לאתמוהי עליה בתרי גווני נקטה וממילא משמע דכי היכי דמתמה באם החתיכות בתוך הרוטב מה צריך לנער הכי נמי איכא לאתמוהי בנפל לתוך המרק וטעמא דהרמב"ם נ"ל שאף על פי שנפל בתוך המרק צריך לנער כדי שיתערב יפה וכ"ש כשנפל לחתיכות שבתוך המרק שהוא צריך לנער דהא חזינן דאפילו בניער מתחלה ועד סוף חייש רבי יהודה שמא לא עירב יפה יפה ואף על גב דרבנן פליגי עליה מ"מ מודי דצריך לעשות בענין שיתערב יפה יפה:

ג והיכא שנאסרה החתיכה מחמת החלב נעשית כל החתיכה איסור ואם בישלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה אף ע"פ שאפשר ליסחט החלב הבלוע בה וכו'. בפרק כ"ה (קח.) איתמר רב ורבי חנינא ורבי יוחנן דאמרי אפשר לסוחטו אסור שמואל ורבי שמעון בר רבי וריש לקיש דאמרי אפשר לסוחטו מותר ופירש רש"י (ד"ה ומאי קסבר) אפשר לסוחטו איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל ההיתר הזה עם היתר אחר שאפשר האיסור הנבלע בזה ליסחט ממנו וליחלק בהיתר האחרון ואין בו כשיעור לאסור את האחרון. ופסק הרא"ש (סי' כב) כמ"ד אפשר לסוחטו אסור וכן פסק הרשב"א בתורת הבית (הארוך ב"ד ש"א ז:) וכן פסק הרמב"ם בפ"ט (מאכ"א ה"ט) ואף על פי שכתב הראב"ד (שם ה"ט) שלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא לר' יהודה דמחמיר במין במינו אבל לדידן דקיימא לן מין במינו בטל לא וכתב הר"ן (פכ"ה מד ע"ג) שי"א שזהו דעת הרי"ף שלא כתב דחתיכה עצמה נעשית נבלה להצריכה שיעור כיוצא בה לדברי חכמים שאומרים מין במינו בטל הרי כתב שאין זה מחוור וירושלמי (דתרומות) [דערלה] (פ"ב מ"ז) הוי תיובתיה ואף הרמב"ן (מהד' רייכמן קח: ד"ה ויש לומר) כתב שהלכה רווחת היא חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת אפילו לדברי חכמים וכן ראוי לדון ולהורות לענין מעשה גם הרב המגיד (שם ה"ח) כתב שכבר הסכימו רוב המפרשים דאפילו לרבנן חתיכה עצמה נעשית נבלה לאסור בששים כנגדה:

ומ"ש רבינו ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות ואם אינו מכירה הרוטב מותר וכל החתיכות אסורות אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד. כן כתב שם הרא"ש (סי' כב). ומבואר הוא במתניתין דסוף פרק ג"ה (צו:) דתנן חתיכה של נבלה ושל דג טמא שנתבשלה עם החתיכות בזמן שהוא מכירה בנותן טעם ואם אינו מכירה כולן אסורות והרוטב בנותן טעם ואוקימנא לה בגמרא (ק.) בחתיכה הראויה להתכבד:

ומ"ש ודבר זה יתבאר עוד לקמן בהלכות התערובת. הוא בסימן ק"א:

ומ"ש רבינו אם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה. דברי הכל היא דכיון דלבטל החתיכה עצמה אנו באים ה"ל מין במינו וליכא למיקם ביה אטעמא הילכך צריך ששים לכולי עלמא: כתוב בהגהות אשיר"י בפרק כ"ה (סי' ג) דהא דאמרינן דטיפת חלב שנפלה בחתיכה שאם נתנה טעם בחתיכה צריך ששים כנגד החתיכה היינו דוקא בבשר בהמה אבל אם נפלה על בשר חיה ועוף כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא בעינן שיהא ששים בחתיכה אלא ברוב בעלמא בטלה והא דתנן נמי בשילהי ע"ז (עד.) דבשר בחלב במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חיה ועוף בטלין ברוב בעלמא וכן סובר בעל הלכות גדולות (סי' טז הי"ט לה ע"ד) מאור זרוע (ח"א סי' תנט) עכ"ל:

ד ופסק ה"ר אפרים דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב אבל בשאר איסורין וכו' אין צריך אלא ששים כנגד הזית הראשון וכו' ורבינו תם פסק דאף בשאר איסורין אפשר לסוחטו אסור ודוקא כשנאסר בנותן טעם כו'. בפרק גיד הנשה (ק.) גרסינן דרש רבה בר בר חנה חתיכה של נבלה ושל דג טמא אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהם מינה אמר ליה רב ספרא לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי יהודה דאמר מין במינו לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי אמר ליה הכא במאי עסקינן בשקדם וסילקו וכתבו שם התוספות בשקדם וסילק את האיסור וא"ת למה לי שחתיכה של היתר קבלה טעם מן הנבלה אפילו לא נתנה טעם נמי דהא במינה אוסרת בכל דהו ואומר רבינו תם דנהי דהיא גופה מיתסרא בכל דהו מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהוא ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דאפילו כי נתנה בה טעם אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה אלא כנגד האיסור הבלוע הילכך לרב דאמר הכא דמין במינו לא בטיל כשחתיכת היתר קבלה טעם מן הנבלה חשיב האיסור כאילו הוא בעין ואוסרת כל החתיכות במשהו אבל כי לא נתנה הנבלה טעם בה לא היתה אוסרת החתיכות מפני שהם מינה שהרי אין צריך לבטל אלא האיסור לבד וכיון שלא נתן טעם בחתיכה הוי האיסור כמאן דליתיה דלא הוי כאילו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכה ראשונה שאין ההיתר נעשה איסור ולא אסר שאר חתיכות ודוקא גבי טיפת חלב אמרינן בפרק כ"ה (קח.) דחתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ששים כנגד כל החתיכה ולא סגי בביטול טיפה לחוד משום דכל חד וחד באנפי נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הילכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב ולכך צריך ברוטב ששים לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טיפת חלב אבל חתיכת היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונתנה טעם ברוטב אין צריך אלא ששים לבטל האיסור שנבלע בחתיכה ואין צריך שיעור ששים של אותה חתיכה עכ"ל והאריכו הרבה בדבר ובסוף דבריהם כתבו כתב רבינו יהודה דנראה לר"י להחמיר בדבר כיון דאין ראיה ברורה בדבר. וכן כתב סמ"ג (לאוין קמ קמא נא ע"ג) דאין לעשות מעשה להקל כדברי ה"ר אפרים כי כל רבותינו הקדמונים חולקים עליו. וסמ"ק (סי' ריג) כתב דאין השיטה מוכחת כדברי ה"ר אפרים. והמרדכי (סי' תרצז) כתב דנ"ל להכריע ולומר דבכל שאר איסורין נאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה מיהו היינו דוקא בחתיכה עצמה מטעם חשיבות החתיכה ואיסור ניכר ומובדל הוא נעשית נבלה ונאסרה לבדה (אף) [כי איך] יצטרף שום היתר אליה לבטל האיסור הבלוע בה ולפיכך אוסרת כולו וצריך כדי לבטל כל החתיכה אם אינה ראויה להתכבד או דבר שבמנין אבל בדבר לח (רוטב או) [כגון] תרומה בחולין ויין במים דע"ז וכגון רוטב ברוטב דאין האיסור ניכר ונבדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר שני עם הראשון ולא שייך כלל למימר חתיכה עצמה נעשית נבלה וע"פ זה התרתי מעשה שבא לידי עד כאן וסברא זו כתבוה הרשב"א בתורת הבית (הארוך ב"ד ש"א ז ע"ג) והר"ן בסוף פרק כ"ה (מד:) בשם הראב"ד (תמים דעים סי' ז) וז"ל דלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא באיסור הבלוע בחתיכה דכיון שנתן טעם ואין ממש איסור זה יוצא ומתערב בחתיכות האחרות אלא בזו הרי הוא כנבלה עצמה אבל בלח כגון יין ביין או מים במים וכיוצא בהם אף על פי שהראשון נאסר מחמת מיעוטו כיון שנפל שם היתר ונתרבה בטל האיסור שהרי נתערב האיסור לגמרי בהיתר שנפל שם לבסוף כמו שנתערב בראשון ונמצא שאין האיסור מעורב עכשיו בהיתר הראשון [בלבד] משא"כ בחתיכה שנבלעה מאיסור וכן הדין יבש ביבש כגון המדומע וכן במחומץ ומשום הכי אין חוזרין ואוסרין אלא לפי חשבון ע"כ וכתבו שיש אומרים בהיפך שאין אומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא כשנפל לח בלח שנבלל הכל ונעשה גוף אחד אי נמי לח ביבש כגון חתיכת נבלה שנתנה טעם בחתיכה שחוטה וכגון חלב שנבלע בבשר אבל יבש ביבש כגון המדומע והמחומץ שזה בפני עצמו עומד וזה בפני עצמו עומד לא והעלו דזה וזה אינם דברים מחוורים וכתב הר"ן (מד ע"ג) שנ"ל דחתיכה עצמה נעשית נבלה בבשר בחלב מדאורייתא לפי שבשעת התערובת הוא שמתחדש האיסור ונעשה כל אחד עצמו של איסור ובשאר איסורין אינו אלא מדבריהם שראוי להשוות אותם לבשר בחלב וכיון דלא החמירו אלא משום לתא דבשר בחלב אין אומרין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בדברים המתבשלים דומיא דבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה אי נמי צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול ומשום הכי מדומע ומחומץ שאינו דרך בישול לא אמרינן ביה חתיכה עצמה נעשית נבלה אבל הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"א ח.) כתב שנ"ל עיקרן של דברים אלו מ"ש ה"ר אפרים שלא אמרו אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב בלבד ומן הטעם שאמרנו שהכל חזר כגוף אחד של איסור אבל לא בשאר האיסורין דמאיזה טעם יאסור כשיעור כולה והלא מה שהיא פולטת אינו פליטת האיסור ומכל מקום מודה הרב ז"ל בחתיכה שנבלעה מאיסור ואח"כ נפלה אותה חתיכה לקדרה שיש בה כדי ששים לבטלה אפ"ה היא עצמה אסורה ובזמן שמכירה זורקה ואוכל השאר לפי שהיא כבר נאסרה והאיסור הנבלע בתוכה אינו יוצא ומתערב עם הרוטב והחתיכות שבקדרה ואינו דומה למחומץ ומדומע שהאיסור בעצמו חוזר ומתערב עם ההיתר המרובה שנתרבה עכשיו ויכול להצטרף. ובתשובות (המיוחסות) להרמב"ן סימן קס"ז כתוב שלא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב וכדעת רבינו אפרים ודרכו ישרה והלכתו ברורה מכמה ראיות וכן אנו נוהגין ועושים מעשה עכ"ל. וכתב הרב המגיד בפ"ט (סוף ה"ח) שנ"ל שכן דעת הרמב"ם שאין חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב בלבד שהרי לא הזכיר כן בשאר איסורין ובהלכות תרומות (פי"ג ה"ג) כתב שאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ולא חילק בין המדומע לשאר איסורין מחמת בלע וכן עיקר ע"כ והרא"ש כתב בסוף פרק ג"ה (סי' לח) מחלוקת רבינו תם ורבינו אפרים ולא הכריע ביניהם ואף על פי כן כתב רבינו שהסכים לדעת ה"ר אפרים ונראה שטעמו מפני שכתב שם הרא"ש כמה מקומות דניחא לפירוש ה"ר אפרים ואי לאו דסבר ליה כוותיה לא היה מאריך כ"כ במאי דניחא לדבריו ולפי זה מ"ש בפרק בתרא דע"ז (סי' כח) גבי יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים וכו' והא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות היינו לפי שלא נפל מן היין האיסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו נאסר וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה צ"ל דליישב אפילו לדעת רבינו תם כתב כן דלקושטא דמילתא בלאו הכי ניחא דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב דוקא ולא בשאר איסורין כדברי ה"ר אפרים ובתשובותיו (כלל כ' סי' ב') משמע ודאי שהוא סובר כדברי ה"ר אפרים שכתב כ"ט זיתים של היתר שנפל בו זית של חלב ובקדרה אחרת היו שלשים של היתר ונפל לתוכה זית של דם ונתערבו יחד אלו שתי תערובות דמותרים דטעם חלב שבו בטל בששים וכן טעם דם שבו בטל בששים ואם איתא דבכל האיסורין אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה היה צריך ששים כנגד כל השלשים זיתים שזית האיסור מעורב בהם ואפשר שמתשובה זו הכריח רבינו שהרא"ש מסכים לדברי ה"ר אפרים:

ומ"ש רבינו בדברי רבינו תם אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לרבי יהודה. לא ידענא מאי אפילו דקאמר וכך הוה ליה לכתוב אבל נאסר במשהו כגון שנאסר מחמת מינו שאסור במשהו לרבי יהודה: וכתב האגור (סי' אלף קעז) בשם ה"ר איסרלאן שבאור זרוע (ח"א סי' תנג, וסי' תנח סו ע"ד) מחלק בין חתיכה שנבלע בה האיסור ובין דבר לח המעורב בהיתר דלא שייך חתיכה עצמה נעשית נבלה שאין האיסור נבלע בהיתר אלא מעורב בו ואם כן בנדון זה דחלב שנתערב בשומן וספק אם יש בשומן ששים לבטלו ואח"כ הושם מהשומן בקדרה [לא אמרינן חנ"נ] אף על פי דמוכח שם דהרא"ש לית ליה האי סברא לחלק בין לח המתערב לדבר הנבלע מכל מקום אין להחמיר בשביל זה דלכולי עלמא הך סברא דחתיכה עצמה נעשית נבלה אינה אלא מדרבנן ונדון דידן בין למר ובין למר שרי לדעת אור זרוע משום דדבר לח הוא ולהרא"ש משום שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב עכ"ל: ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים כדברי ה"ר אפרים הכי נקטינן וכל שכן שהרשב"א והרב המגיד מסכימים כן ובתשובות להרמב"ן פסק כן והעיד שכך נוהגין ועושים מעשה ואף על גב דהר"ן לא סבר לה כוותיה מכל מקום הרי כתב דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא מדרבנן וכיון דפלוגתא בדרבנן הוא נקטינן לקולא כנ"ל. דינים הנופלים בחתיכה עצמה נעשית נבלה או אינה נעשית יתבאר בס"ס ק"ה ובסימן ק"ו בס"ד:

ה טיפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ אפילו אם יש בתבשיל הקדרה ששים כנגדה אינו יכול לבטלה ואם כן הטיפה אוסרת הקדרה כל סביבותיה ונאסר התבשיל שבה. כלומר הטיפה אוסרת כל הקדרה והקדרה אוסרת כל התבשיל שבה שאי אפשר לתבשיל שבקדרה שיהא בו ששים כנגדה ובכולה קדרה משערינן הילכך הכל אסור ודין זה כתבו סמ"ג (לאוין קמ וקמא נא ע"ג) וז"ל גרסינן בזבחים פרק דם חטאת (צו:) בישול מפעפע כלומר מתפשט בכל הכלי כתב מורי מכאן נוהג רבינו שאם נפלה טיפת חלב על גבי הקדרה רותחת באור שמפעפע בכל חרס של קדרה וחתיכה עצמה נעשית נבלה ובכולה קדרה משערינן שהחלב מתפשט בכל הקדרה ואין לו מקום להתבטל בששים עכ"ל:

וכתב הרב מאיר מרוטנבורק (תשו' דפוס לבוב סי' קכא) שאם יש בתבשיל ששים פעמים ששים כנגד הטיפה מותר וכו'. דברי הר' מאיר מרוטנבורק כתבם המרדכי בפרק ג"ה (סי' תרעט) והרא"ש בתשובותיו (כלל כ סי' כו) ודבר ברור הוא שהר"מ חולק על מה שכתב רבינו בתחלה שנאסרה הקדרה והתבשיל לפי שהר"מ סובר היפך מסמ"ג כמו שאכתוב בסמוך דאי אמרינן שהטיפה מפעפעת בכל הכלי הוה שרינן משום דכל לחלוחית שבדפנות הוי מסייע לבטל אלא משום דחיישינן שמא אינה מפעפעת אלא במקצת כלי הוא דאסרינן דאין בלחלוחית שבאותו מקצת שיעור לבטל הטיפה ומשום הכי כי איכא בתבשיל ששים פעמים ששים כנגד הטיפה שרי ממה נפשך אם הטיפה מפעפעת בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינה מפעפעת לא יאסר ואם כן הוה ליה לכתוב והר"ם כתב דלישתמע דאתי לאיפלוגי. והמרדכי בפרק ג"ה (סי' תרעט) כתב בתחלה תשובת ראב"ן (סי' רעב ושיא) דאם יש בקדרה בלא תבשיל ששים לבטל החלב הנבלע בתוכו לא נעשה נבלה מידי דהוה אטיפת חלב שנפלה על חתיכה דאם יש בחתיכה ששים לבטל הטיפה לא אסרינן ונתבטל החלב ואח"כ כתב שוב מצאתי תשובת מהר"מ ז"ל (כת"י פארמא סי' תקטו) וששאלת מה עמדי על טיפת חלב שנפלה על דופן הקדרה מבחוץ תשובת רבינו שמשון בידי להתיר ומקצת הלשון אעתיק למורי פעם אחת היו מבשלין בשר בקדרה ונפל מעט חלב על דופן הקדרה מבחוץ שאילו נפל בתוכה היה ברוטב ובחתיכה לבטל החלב ואפילו הכי לא רצה רבינו להתיר מפני שאין החלב מתפשט בכל דופני הקדרה כמו שמוכיח בפרק דם חטאת (זבחים צו:) גבי בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי וקאמר וטעמא מאי ואם בכלי נחשת בשלה וגו' ומדאיצטריך קרא לקדשים אלמא דאינו מפעפע בכולו אף על פי שהכלי חם וכיון שאין מתפשט בכל דופניו שיהא ראוי לומר שכל לחלוחית שבדפנות מסייעים לבטל נמצא במקום שנפלה אסר כל הבלוע בדופניה ונעשה נבלה וחוזר ואוסר כל מה שבקדרה אם אין בה ששים לבטל שיעור עובי הדופן שנפל שם החלב דבשיעור עובי הדופן צריך לשער דלא ידעינן כמה בלעה קודם שנפל בה החלב ע"כ ומשערינן בכל הקדרה כולה ודוקא שאי אפשר לעמוד על הטיפה כמה שהיתה שלא הרגיש בה ולא ראה אותה אלא לאחר שנפלה על הדופן ואז אי אפשר לשער בששים כיוצא בה דילמא מיד נבלעה מקצתה בדופן ואז ודאי צריך לשער בעובי הדופן כמו שאמר ר"י אבל אם ראה הטיפה קודם ועמד עליה כמה היה אז סגי בששים של ששים טיפין כמוה ממה נפשך כמו שכתב מורי ודברי רבינו שמשון צויתי להעתיק למורי וכן נראה וכן אנו מורין היכא דאיכא הפסד מרובה קצת או בשבת ויום טוב ושלום מאיר ברבי ברוך עכ"ל וקודם לכן כתב הר"ם מורי היה רגיל להורות כשנופל איסור על דופן הקדרה והיא אצל האש [ואפילו היא של חרס] מתיר אם יש בתבשיל ששים פעמים ששים כנגד הטיפה ע"כ ולא חילק שם בין שבת ויום טוב לשאר ימים ולא בין איכא הפסד לליכא הפסד וע"פ תשובה זו כתב רבינו בשמו להתיר סתם כל שיש בתבשיל ששים פעמים ששים כנגד הטיפה ונראה שהטעם שהוא מצריך ששים פעמים ששים היינו משום דקיימא לן דחתיכה עצמה נעשית נבלה ואם כן טיפה זו אסרה עד ששים כנגדה וכיון שאותן ששים נעשו נבלה צריך ששים פעמים כמותם לבטלם. ונראה שהר"מ אינו מחלק בין נפלה כנגד הרוטב לשלא כנגד הרוטב כמו שמחלק בספר המצות דאם כן ה"ל לפרושי:

ובספר המצות כתב שאם נפלה כנגד וכו'. הכל בסמ"ק (סי' ריג) וכתבוה הגהות מיימוניות בפ"ט (דפוס קושטא ה"ט) והמרדכי פג"ה (שם) וז"ל טיפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן פרק דם חטאת אי מפעפעת בכל הכלי אי לא הילכך כשנפלה כנגד הרוטב ויש ברוטב ששים מן הטיפה מותר ממה נפשך אי מפעפעת בכל הכלי הרי נתבטלה ואם אינה מפעפעת אז לא יאסר אבל נפלה [נגד הריקן] (בריקן) שמא מפעפעת בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ששים מן הטיפה ונעשה אותו מקצת כלי נבלה וכשיערה הרוטב מן הכלי ילך הרוטב לאותו מקצת כלי ויאסר הכל לפיכך אם הניח להצטנן שלא הגביה הרוטב כלל מעת נפלו עד שנצטנן לגמרי אם כן אז לא נגע הרוטב כלל באיסור הילכך מותר עכ"ל ונראה שהוא סובר כמ"ש בשם הר"מ שיותר ראוי להתיר אם היה ברור לנו שהטיפה מפעפעת בכל הכלי וזהו שכתב אי מפעפעת בכל הכלי הרי נתבטלה ורבינו לא חשש לכתוב טעם זה אלא משום דכיון דמפעפעת לפנים הוי כאילו נפלה בתבשיל ונראה שזהו פירוש מ"ש סמ"ק ואם אינה מפעפעת אז לא יאסר דהיינו לומר אם אינה מפעפעת בכל הכלי אז לא יאסר משום דמסתמא מפעפעת לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל:

ומ"ש בנפלה בריקן שמא מפעפעת בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ששים כנגד הטיפה. נראה דהכי קאמר שמא מה שמפעפע בדופן הקדרה הריקן עד סמוך לרוטב הוא בענין שאין בלחלוחית אותו מקום שמפעפע בו ששים מן הטיפה ולפנים ועשה אותו מקצת כלי נבלה: ודע דבנפלה בריקן נתן סמ"ק תיקון אחר דהיינו שינקוב שולי הכלי מתחת כדי שיצא הרוטב דרך אותו נקב ולא יגע באותו מקצת כלי הנאסר ואפילו בעודו רותח מותר להוציא ממנו הרוטב בענין זה ולא כתב רבינו תיקון זה מפני שסמ"ק עצמו כתב אח"כ דבקושי יש להתיר ע"י כך דהא אי אפשר שלא ינענע הכלי מעט ויגע הרוטב באותו מקצת שנאסר ולכך טוב להמתין שלא יגע בכלי עד שיצטנן:

ו, ז (א) וכבר נהגו העולם לאסור כשנופלת על הדופן שלא כנגד הרוטב וכו' עד אפילו שלא כנגד האש ע"י ששים. הכל בסמ"ק והגהות מיימוניות פ"ט (דפוס קושטא ה"ט) ובמרדכי פרק ג"ה (שם). כתב האגור (סי' אלף רנ) נפל כנגד האש אפילו שלא כנגד הרוטב הכל מותר שהאש שורפו. כתוב בהג"ה שערי דורא (סי' פה סוף ס"ק טז) בשם מהרא"י שאין נוהגין להצריך (ב"פ) [ששים פעמים] ששים כנגד הטיפה שנפלה כנגד הרוטב אלא די בפעם אחד ששים והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ ושם כתב הטעם ברמז ועיקר הדברים על פי מה שכתב בתרומת הדשן סימן קפ"ג: כתב המרדכי (סי' תרעט) בשם הר"מ (פסקים ומנהגים ח"ב סי' עג) דאף על גב דשרינן התבשיל משום דאית ביה ששים פעמים ששים כנגד הטיפה לעולם הקדרה אסורה וכ"כ הגהות מיימוניות בפ"ט (אות ג) שהתבשיל מותר והקדרה אסורה:

ח כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל מחבת של חלב שנתנה בכירה תחת קדרה של בשר וכו'. בתשובה (כלל כ' דין כ"ו) כתב כן והביא ראיות לדבר וכתב שצריך ששים פעמים ששים להתירה כדין טיפת חלב שנפל על קדרה מבחוץ וכתב בכתבי ה"ר איסרלן (תה"ד ח"ב) סימן ק"ג דשיעור הרחקה אם אין היד סולדת בקדרה של בשר מחמת הזיעה אפילו אם היה הזיעה עולה מותר אם לא שהקדרה רותחת בפני עצמה:

ז (ב) כתוב בהגהת שערי דורא (סי' נו ס"ק א) טיפה שנפלה על כיסוי של קדרה ושהה הכיסוי על הקדרה לאחר שנפלה עליו הטיפה אפילו הכי התבשיל מותר אם הרוטב הוא ששים כנגד הטיפה ולא אמרינן שצריך ששים כנגד כל הכיסוי ואם כיסו תבשיל של בשר בכיסוי של חלב או איפכא צריך ששים כנגד כל הכיסוי אפילו אם הכיסוי נקוב למעלה ואם לקח כיסוי מקדרה של בשר שמתבשל אצל האש וכיסהו על קדרה חולבת צוננת אפילו הכי הכל אסור הכיסוי וגם הקדרה דכיון דרותח הוא אי אפשר שלא בלע [הקדרה] חולבת מן הבשר מידי דהוה אטיפה רותחת שנפלה על קדרה שבלע אף על פי שצוננת ואם יש תבשיל בתוך הקדרה מותר כיון שהוא צונן אך צ"ל שיודע בודאי שלא נפלה [הטפה] מן הכיסוי לקדרה עכ"ל: מצאתי כתוב מעשה שהעמידו קדרה רותחת על תיבה שהיתה מטונפת בחלב שכל השנה העמידו עליה נר והשיב אם היה חלב חם נוטף על הקדרה רותחת אז התבשיל שבקדרה אסור דהוה ליה חם לתוך חם הילכך מה שכנגד החלב יטול והשאר מותר והקדרה תשבר שכנגד מקום הקליפה בלעה ואינו יוצא מידי דפיו לעולם (פסחים ל:) ע"כ וצריך לומר דמיירי שיש במה שבקדרה ששים כנגד החלב שבתיבה דאם לא כן לא היה מתיר מה שבקדרה שלא כנגד החלב:

ט כתוב בתרומת הדשן סימן קע"ו נר של חלב העשוי כעין נר של שעוה שנטף ממנו טיפה של חלב על כלי אין צריך כי אם גרירה אבל חלב מהותך חם [או נר הדולק ע"י חלב מהותך] שנפל ממנו טיפה על כלי צריך הגעלה:

שו"ע יורה דעה צב

סעיף א

כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח, טועם העובד כוכבים הקדירה, אם אמר שיש בה טעם בשר, אסורה. ואם לאו, מותרת, אפילו בפחות מששים, ואותה חתיכה אסורה. במה דברים אמורים, כשקדם והוציא החתיכה קודם שתפלוט חלב שבלעה, דהיינו קודם שתנוח היורה מרתיחתה, אבל אם לא הספיק לסלקו עד שיוכל לפלוט החלב שבלעה, אף על פי שטעמו עובד כוכבים ואין בו טעם כלל, אסור, אא"כ יש בו ס'. הגה: וע"ל סימן צ"ח דאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עובד כוכבים, ובעינן ס' בכל ענין.

סעיף ב

נפל חלב לתוך קדירה של בשר, טועמין החתיכה שנפל עליה החלב, אם אין בה טעם חלב, הכל מותר. ואם יש בחתיכה מטעימת חלב, נאסרה אותה חתיכה. (ולדידן דאין סומכים אעובד כוכבים, בעינן ששים בחתיכה, ואם לאו כולה אסורה). ומשערין בכולה, אם היה בכל מה שיש בקדירה מהחתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהא חתיכה זו אחד מששים מהכל, החתיכה אסורה והשאר מותר. במה דברים אמורים, בשלא ניער הקדירה בתחלה כשנפל החלב, אלא לבסוף, ולא כיסה. אבל אם ניער מתחלה ועד סוף, או שכיסה משעת נפילה ועד סוף, הכל מצטרף לבטל טעם החלב. הגה: וכן אם לא ניער כלל, לא בתחלה ולא בסוף, ולא כיסה כלל, אם יש ס' בקדירה נגד טיפת חלב שנפל, אינו אסור רק החתיכה לבד, ושאר הקדירה מותר (בית יוסף בשם הראב"ד והמגיד משנה בשם הרמב"ם). וכן אם ניער בתחלה או כיסה מיד, אע"ג דלא ניער ולא כיסה לבסוף, כל הקדירה מצטרף, והוא שניער וכיסה מיד שנפל שם האיסור (טור וב"י בשם ר"י ן' חביב). וכן אם נפל לתוך המרק או לחתיכות, ולא נודע לאיזו חתיכה נפל, נוער את הקדירה כולה עד שישוב ויתערב הכל, אם יש בקדירה כולה טעם חלב, אסורה. ואם לאו, מותרת. ואם לא נמצא עובד כוכבים שיטעום ונסמך עליו, משערים בששים (עכ"ל רמב"ם). הגה: ויש חולקין וסבירא להו דאינו מועיל מה שנוער הקדירה, אם לא שניער מיד שנפל האיסור (טור). והכי נהוג.

סעיף ג

כשנאסרה החתיכה מחמת החלב, נעשית כל החתיכה איסור, ואם בשלה עם אחרות צריך ששים לבטל כולה. ואם מכירה, משליכה, והאחרות מותרות. ואם אינו מכירה, הרוטב מותר, וכל החתיכות אסורות, אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד.

סעיף ד

לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה, אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים. כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה, ואין בה ששים לבטלו, ונאסרה, ואחר כך בישלה עם אחרות, אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב, ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. הגה: וי"א דאמרינן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה (תוס' וסמ"ק וסמ"ג ומרדכי והאחרונים). וכן המנהג פשוט, ואין לשנות. ודוקא אם האיסור דבוק בחתיכת היתר, או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור, אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב, ואין האיסור דבוק בו, לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור. ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (ארוך כלל כ"ח). וכל זה בשאר איסורים, אבל בבשר בחלב, אעפ"י שאין האיסור דבוק, ומקצת החתיכה תוך הרוטב, אמרינן חתיכה נעשית נבילה. יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח, ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר, ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד). ויש לסמוך על זה בשאר איסורים, לצורך הפסד גדול, אבל לא בבשר וחלב. ואם נתערב יבש ביבש, לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. וע"ל סימן צ"ט מדין חתיכה נעשית נבילה. כלי הנאסר מבליעת איסור, לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבלה, ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע (מרדכי פג"ה וע"ל סימן צ"ח).

סעיף ה

טיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ, אם נפלה כנגד התבשיל אין צריך אלא ששים כנגד הטיפה שמפעפעת לפנים, והוי כאלו נפלה בתבשיל. ואם נפלה במקום הריקן, והיא מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ס' כנגד הטיפה, הרי נאסר אותו מקום הקדירה, ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדירה שנאסר, הרי יאסר התבשיל. וזה תקנתו, שיניחנה כך, ולא יגע בה עד שתצטנן. הגה: ודוקא אם הקדירה ישנה. אבל אם היא חדשה, בכל ענין אין צריך ס' רק נגד הטיפה שנפלה עליה, כדלקמן סימן צ"ד גבי כף.

סעיף ו

נהגו העולם לאסור כשנפלה על הדופן שלא כנגד הרוטב. ודוקא כשנפל באותו צד שאינו כנגד האש, אבל אם נפל כנגד האש, מותר, שהאש שורפו ומייבשו, ( ואז הקדירה נמי שרי) (הגהות ש"ד וארוך כלל ל"א). ודווקא בדבר מועט, כגון טיפה, אבל אם נפל הרבה, אין להתיר אפילו אם נפל כנגד האש, אא"כ כנגד הרוטב וע"י ששים. הגה: ואז הקדירה הוי אסורה אפילו יש ס' בתבשיל נגד הטיפה שנפלה, ויערה מיד התבשיל ממנו בצד אחר שלא כנגד הטיפה. ואם בשלו בקדירה תבשיל אחר, דינו כמו בפעם הראשון. (ארוך כלל ל"א).

סעיף ז

יש מי שמתיר בשעת הדחק, כגון בערב שבת, אפילו שלא כנגד הרוטב, אפילו שלא כנגד האש, על ידי ס'. הגה: והכי נהוג (ארוך). ואם נשפך חלב או שאר איסור רותח על גבי קרקע, והעמידו עליו קדירה חמה; אם מה שנשפך אינו אצל האש, לא הוי רק כלי שני, ולכן הקדירה אסורה, דבולע קצת, והתבשיל מותר, דתתאי גבר. (הגהת ש"ד סימן כ"ה). וקלוח מן הקדירה רותחת שהלך אל קדירה צוננת, אם נפסק הקלוח מן הקדירה הרותחת קודם שהגיע אל הצונן, הוי נמי ככלי שני (כך משמע בשערים מתשובת מוהר"ם). ואם לא נפסק, הוי כעירוי והקדירה הצוננת נאסרה, אם היד סולדת בקלוח הנוגע בקדירה (ת"ה סי' קפ"ה /קפ"א/), והתבשיל שבתוכה שרי, דאין עירוי אוסר רק כדי קליפה. אבל אם הקדירה היא חמה, והוא כלי ראשון, וכ"ש עומד אצל האש, אפילו הקלוח הוא צונן, הכל אסור, דתתאי גבר, והוי כצונן לתוך חם דכולו אסור (כך משמע מב"י), כמו שנתבאר לעיל סימן צ"א. טפה הנופלת על גבי כיסוי קדירה, דינה כנפל על גבי קדירה נגד הרוטב, והוא שהתחילה הקדירה להרתיח, דאז עולה הזיעה תמיד ומגיע אל הכיסוי ויורד משם אל הרוטב. (ארוך כלל ל"א וש"ד).

סעיף ח

מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה. הגה: אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה (ארוך), וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה (פסקי מהרא"י סימן ק"ג). וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד).

סעיף ט

נר של חלב עשוי כנר של שעוה שנטף ממנו טפה על כלי, אין צריך כי אם גרידה. אבל חלב מהותך חם שנפל ממנו טפה על כלי, צריך הגעלה.